יום שישי, 26 באוקטובר 2012

סוף שבוע של חוסר וודאות...

לכל יקיריי הדואגים, עדכון קצר לפני השבת -
ביום שלישי בערב עברתי ניתוח נוסף של הרחבת שוליים באסותא. הניתוח עבר מהר... וכבר ביום רביעי בבוקר הייתי בדרכי הביתה...
סה"כ הכאב לא רב, אני סובלת יותר מהזרוע הימנית כתוצאה מהניתוח הקודם שבו הוצאו בלוטות הלימפה. אומרים שזה לוקח זמן עד שכל הנוזל הלימפאטי מתפזר בגוף והגודש והכאב חולפים, אז אני בהמתנה :)
קבעתי תור לפיזיוטראפיה ומקווה שאט אט התנועה של היד תתרחב ותשוב להיות חופשית.
אני מייחלת שהפעם התוצאות של הפתולוגיה יהיו חיוביות ואוכל להתקדם לשלב הבא במסע, ההקרנות. 
הבוקר קמתי קצת עצבנית וחסרת מנוחה, החוסר וודאות מקשה עליי... (אף פעם לא הצטיינתי בתחום)  והחלטתי לנסות לצייר כדי להתבטא ולהפיג מתחים... מעלה את הציור שיצא, נראה לי שהוא מבטא את תחושותיי ...
מוסיפה שיר שהתחבר לי ומאחלת לכולנו שבת שלום, סוף שבוע נעים ובשורות טובות!


ציור חדש מהיום, ללא שם עדיין...  אולי אקרא לו "סערה 2", אריליק על בד 100*100 ס"מ

מהמרחקים 
מילים ולחן: סגיב כהן

והים לא נרגע, רק גאה וגאה
את אוספת לאט את גופך
אנשים שפגשת שהיו בשבילך
ובן רגע נשארת מול צילך

את היופי שלך, את הקסם שבך
לא תוכלי לחלוק עם כולם
הסתכלי מסביבך תאהבי את עצמך
ושמרי את נפשך לעולם

מהמרחקים שאת בורחת
לא ידעו דרך חזרה
שם את הולכת לאיבוד
במנהרה, בלי מטרה
והשחקים הם הגבולות
אל תיעלמי במצולות
כי אין תשובה טובה
לכל השאלות

הוציאי עכשיו מגירות מליבך
ורוקני רגשות משומשים
אולי תמצאי את אושרך, את כוחך
שקברת עם הזמן בשנים

מהמרחקים שאת בורחת...

קחי עכשיו את אושרך, את כוחך
ורוקני רגשות משומשים
הסתכלי מסביבך, תאהבי את עצמך
ושמרי את נפשך

יום שני, 22 באוקטובר 2012

רכבת הרים כבר אמרנו ?!

אז לפני עשרה ימים בערך, עברתי את הניתוח ושבוע לאחר מכן הוצא הנקז ומאז היד שלי גדושה בנוזלים וכואבת, אבל זה היה צפוי ואמור להירגע ולחלוף עם הזמן...
שמחתי על סיום השלב הזה והתחלתי לצבוע את העתיד בצבעים אופטימיים ולחשוב על דברים נחמדים לעשות - (חוג אמנות שימושית וציור במרכז לנשים מחלימות בירושלים, סרטים שרציתי לראות, ספרים שרציתי לקרוא ואנשים שרציתי לפגוש...)
אבל כמו ברכבת הרים מטלטלת, שהעליות והמורדות בה תלולים ומפתיעים, מישהו תכנן את הדברים אחרת ובנה עבורי עתיד קצת שונה... ביום חמישי הגיעו תוצאות הפתולוגיה -
הבשורות המשמחות שהבלוטות שהוציאו, 26 במספר (! לא מעט...) נקיות (משמח) , ששני ממצאים קטנים שנחשדו כשפירים, אכן היו שפירים (משמח גם כן), א ב ל  שהממצא שהיה נגוע יצא ללא שוליים נקיים מסביב...
אחרי הבכי (כן, שלי...) והבעסה (שלי ושל עמי) החל הסרט של מה עושים? מה האפשרויות? וכיצד מחליטים?  אני קצת עייפה  כרגע ועליי להתכונן למחר... ולכן אקצר ואומר שבסופו של דבר ואחרי לילות ללא שינה (שבאמצע יום הולדת ליערה) והתייעצויות עם ד"ר פפו והאונקולוגית (ד"ר ביאטריס עוזיאלי) ועוד כמה..., הוחלט על ניתוח נוסף בהקדם האפשרי (כשהזכרון עדיין טרי והרקמות לא זזו עדיין משמעותית ממקומן) שבו יורחבו השוליים, כלומר ניתוח שבו יוציאו אזורים נוספים מסביב למקום, בתקווה להגיע הפעם לשוליים נקיים. הניתוח נקבע למחר בערב (!) ואני מקווה ומייחלת שהפעם זה יצליח.
מבקשת ממכם להתפלל/להחזיק אצבעות/לשלוח הילינג/דמיון מודרך או כל מה שאתם מאמינים בו ויוכל לעזור...
אם הכל יעבור כשורה, אני עתידה להשתחרר ביום רביעי ושוב לייחל לתוצאות טובות בפתולוגיה ולהתחיל לרקום תכניות משמחות לעתיד... במידה והשוליים שוב לא יהיו נקיים נצטרך לפנות לאופציה האחרונה הכי פחות מועדפת, שממנה ניסיתי להימנע בכל מאודי - כריתת השד, אבל בואו לא נקלקל באנרגיות שליליות ונקווה שוב לטוב :)


סערה, אקריליק על בד 60*80, ציור ישן שלי שמתאים להלך הרוח של הימים האחרונים

יום שישי, 12 באוקטובר 2012

אחרי הניתוח !

אז כן, אני אחרי הניתוח (!) ועוד שלב משמעותי במסע מאחוריי !
אחרי שנפשנו ובילינו היטב ברמת הגולן המדהימה, נפגשנו עם חברים ומשפחה בחגים, התחזקנו והתכוננו לניתוח...
ביום שלישי בבוקר נסעתי עם עמי לאסף הרופא ושם סימנו לי בקליפים את האזורים שצריך להסיר (לא נעים, אך לא נורא)  משם נסענו לאסותא בראשון לציון (בית חולים קטן ואינטימי, בעל תודעת שירות גבוהה) לסימון בלוטת הזקיף, (מזריקים מעט חומר רדיואקטיבי שמתפשט לבלוטות בבית השחי. הבלוטה הראשונה שמקבלת את החומר היא בלוטת הזקיף ואותה מסירים ראשונה לבדיקה פתולוגית מהירה שנעשית תוך כדי הניתוח - אם הבלוטה יוצאת "נקיה" מסירים רק את האזור שהיה נגוע בשד ובזאת מסתיים הניתוח, אך אם הבלוטה נגועה, ממשיכים הלאה ומוציאים גם את בלוטות הלימפה). ד"ר פפו (המדהים) החליט לתת לי סיכוי ולבצע את הבדיקה, למרות שכבר בהתחלה היה  לי ממצא בבית השחי והסיכוי שהבלוטה תהיה נקיה היה קטן...
למרות שמאוד רציתי, התפללתי וייחלתי לכך...לצערי בלוטת הזקיף הייתה נגועה ולכן היה צורך להסיר גם בלוטות לימפה מבית השחי. הניתוח התבצע כמובן תחת הרדמה מלאה וארך כשעה וחצי, אחריו הייתי בהתאוששות כשלשת רבעי השעה ומיד אח"כ הועברתי למחלקה לאשפוז. למרות שרוחי נפלה ברגע הראשון שגיליתי שהוציאו גם בלוטות לימפה (ראיתי את הנקז שחובר לכמה ימים לבית השחי), התעודדתי מכך שהכאבים היו נסבלים ואפילו יכולתי להזיז את היד כבר באותו הערב. למחרת, יום רביעי בערב נפגשנו עם ד"ר פפו שסיפר על מהלך הניתוח, בדק אותי ושאל אם אני רוצה להשתחרר לבית ולא היה צריך יותר מכך, על-מנת שעוד באותו לילה היינו שוב בבית בחיק המשפחה. אני מתחזקת מיום ליום, מזיזה את היד ואפילו כותבת לכם עכשיו עדכון :)
יש לי כאמור חבר צמוד ומאוד מגביל בצורת נקז שמנקז את הנוזל הלימפטי וזה לא הכי נעים ונח, בעיקר בלילות שבהם קשה לי למצוא את התנוחה הנכונה לישון ביחד איתו, אבל מקווה שביום שני הקרוב בביקורת אצל ד"ר פפו ניפרד לנו ולא נשוב להתראות לעולמים...
היד שלי כרגע מוגבלת בתנועה, אבל לאט לאט עם פיזיוטראפיה ותרגילים התנועה תוכל לחזור ולהיות חופשית. מה שכן, הובהר לי שמעתה אצטרך לשמור על היד בהקפדה יתירה, שכן לאחר הוצאת בלוטות הלימפה היא חשופה לזיהומים וכל שריטה/עקיצה/כוויה/חתך עלולים ליצור בצקת או זיהום. אני מקווה שעם הזמן המגבלות ירדו ואשוב לתפקד (כמעט) כרגיל.
אנחנו אמורים לקבל את תוצאות הפתולוגיה תוך שבועיים, שבהם יגידו לנו כמה בלוטות בדיוק הוציאו וכמה מהם היו נגועות והאם הממצאים שהוסרו מהשד הוצאו עם שוליים נקיים ואנחנו מייחלים לתוצאות טובות.
השלב הבא שלי במסע הוא הקרנות וטיפול ביולוגי (הרצפטין שאני מקבלת פעם בשלושה שבועות באינפוזיה) וכדורים הורמונליים למשך חמש שנים, אבל אחרי הניתוח ובעיקר הכימו הם פינאטס :)
מדהים לחשוב איזה ארטילריה כבדה (טיפול כימי, פיזי, ביולוגי, הורמונלי) מפעילים על כמה תאים חולים ואני משוכנעת שבעוד כמה שנים הטיפול בסרטן ילך וישתכלל וניתן יהיה לטפל בו בצורה מקומית הרבה פחות אגרסיבית. מצד שני צריך לזכור שעד לא מזמן סרטן היה שווה לגזר דין מוות... ולכן צריך להודות גם על הטיפולים שיש כיום.

וכדי שלא נסיים באווירת נכאים, מעלה כמה תמונות מהטיול שעשינו בצפון מספר ימים לפני הניתוח וממליצה לכולכם ללכת ולטייל כל עוד אתם בריאים בגופכם ובנפשכם כי אלו הדברים שגורמים לנו אושר ! סוף שבוע נעים ושבת שלום לכולם.



אם למישהו יש ספק שהסתיו כבר כאן, החצב הפורח מוכיח זאת במלוא תפארתו...



מטעי הכרמים בעין זיוון


שעת בין ערביים מקסימה בגולן


ואין כמו ציורי השקיעה של אלהים... בסופו של יום מוצלח







יום שלישי, 2 באוקטובר 2012

עדכונים בין החגים

חלפו כמה שבועות מאז שכתבתי.  הימים ימי ראשית הסתיו, מזג האוויר משתנה ואתו גם אני מתניידת בין השמחות, התהיות, הפחדים, החוזק, החולשה והתקווה.
ביום שלישי הבא אני אמורה לעבור את הניתוח בבית חולים אסותא בראשון לציון וסביבו הייתי צריכה לעשות הרבה בדיקות והכנות (בדיקות דם, אקו לב, א.ק.ג, צילום חזה, MRI'סימון הגידול בקליפים) ומחר פגישה עם המרדים ועם מתאמת הניתוחים באסותא. ביום חמישי אנחנו נוסעים לצימר ברמת הגולן ומקווה לנשום עמוק נופים, אויר וניחוחות משכרים, שיגיעו איתי עד לניתוח ויתנו לי כוח לעבור אותו בקלות יחסית.
סוף סוף חזרתי לצייר (!) ומעלה כאן ציור חדש שקראתי לו "ממעמקים", ולא אוסיף עליו פירושים נוספים... מיד אחריו ציירתי ציור נוסף (שאולי אעלה בהזדמנות אחרת) ומקווה שהם מהווים את הסנוניות הראשונות שמבשרות את פרץ היצירה (חלמתי על תערוכה בסוף המסע, זוכרים?!)
הימים כאמור מאוד עמוסים בבדיקות ובבירוקרטיות מן הצד האחד ובחגי תשרי ובמפגשים משפחתיים וחבריים מן הצד השני  ובין כל אלה מנסה לעשות עבודה עם עצמי ותוהה על המשמעויות של התקופה ושל מה שאני עוברת, אנסה לשתף אתכם בחלקם: התפטרתי מעבודתי ולקחתי "חפש" לעצמי כדי לעשות דברים שאני רוצה ואוהבת , אבל האם באמת אני יודעת מה אני רוצה? (ולא מה צריך/מקובל/ראוי ש...) ומתי בפעם האחרונה חייתי מתוך חפש? והאם אני באמת מסוגלת לחיות את רצונותיי ואת החפש מבלי נקיפות מצפון על מה שבחרתי לעשות ומן הצד השני על מה שלא עשיתי או על מה שבחרתי לוותר?!
נושא אחר שמעסיק אותי הוא מושג ה"נשיות", מהי? ומה משמעותה מעבר לסממניה החיצוניים? וכיצד היא באה לידי ביטוי כאשר ביטויי החיצוניים (שיער/חזה) נעלמים?! 
ומהו ה"אושר" הנכסף שאנו מייחלים לו ומאחלים אותו מידי שנה לאחרים? האם הוא משהו גדול, עמוק ונשגב שנתברכו בו רק ברי מזל מעטים? או שמא הוא רגעים קטנים וקסומים שיש לכולנו ואנו נוצרים אותם איתנו במסע של החיים?
אין לי תשובות מוחלטות כרגע, ואולי התשובות הן אישיות ומשתנות בין אנשים שונים, אבל המסע שאני עוברת, נוגע בכל אלה ומפגיש אותי עם אותם מקומות ואני מאמינה שבסופו של דבר אמצא את התשובות שנכונות לפחות עבורי...
ולסיום, הציור החדש שציירתי ושיר מקסים של קובי אפללו שנראה לי מתחבר גם לציור וגם להרהורים שהעליתי...
המשך חג שמח, ימים בהירים ושמחות קטנות כגדולות לכולם !

"ממעמקים", אקריליק על בד 100*100 ס"מ

ים הרחמים 
מילים (ולחן) : קובי אפללו

אם החיים הם חידה לא מפורשת
והסודות זורמים בהם כמו נחלים
מנסים למצוא את כל צבעי הקשת
עובדים קשה לבנות פה משהו במילים

ואתה חי בזמן זמני, ספור בלוח
ומקווה לשתות את החיים עד תום.
ובין כל אלה סך הכל רוצה לשמוח
ועל הדרך להגשים איזה חלום

אולי אחרי הכל תגיע לשמיים
אולי אחרי הכל תשמח מהחיים
תאמר תודה ותהפוך פתאום למים
ותצטרף לים הרחמים

אם השנים חולפות מהר ולא הספקת
ולא נשאר מהן יותר מזיכרון
היית איש חשוב ענק אך התפוגגת
והשתדלת להשלים עם השעון

אם החיים הם חידה לא מפורשת
והסודות זורמים בהם כמו נחלים
תקווה למצוא את כל צבעי הקשת
תשאיר פה רושם טוב ותאסוף מילים

אולי אחרי הכל תגיע לשמיים...