בעוד שבועיים זה קורה!, פתיחת תערוכת"ממעמקים" ב"גלריית הכל במסגרת" שבשילת.
שמחה לבשר שהחלום שרקמתי בתחילת המסע, ליצור תערוכת ציורים של עבודות שאצור במהלכו מתממש,
תהיה זו הזדמנות לפגוש את כל יקיריי, משפחה, חברים, שכנים, מכרים, רופאים ואחיות וכל מי שימצא עניין... ולחגוג ביחד את סוף מסע ההחלמה ולהודות על הליווי החם והחיבוק שקיבלתי ממכם במהלכו.
את רב הציורים שאציג בתערוכה ציירתי במשך השנה האחרונה ואני מניחה שהם מבטאים בצבע ובצורה חלקים ממני וממה שהרגשתי. מצרפת את ההזמנה, ראו אותה כאישית והרשו לעצמכם לצרף בני זוג או אנשים אחרים שעשויים להתעניין:
אשמח מאוד לבואכם, אנא רשמו ביומן !
וקצת עדכונים לשבת (וואוו מזמן לא עשיתי זאת:)
שמחה לבשר שביום רביעי שעבר סיימתי גם את פרק ההקרנות (33 בסה"כ), שהיה בעיקר ארוך ודרש המון סבלנות, ובסופו של דבר גם גרם לי לכוויות (בדרגה נמוכה), אבל עכשיו כשהכל מאחוריי, אפשר לומר שגם זה לא היה נורא.
בזאת סיימתי את הטיפולים שיועדו לי (מלבד כדורים הורמונליים שעליי לקחת במשך חמש שנים) וכולי תקווה שבדיקת ה-PET CT שעליי לבצע בעוד כארבעה חודשים תהיה תקינה.
זה קצת מוזר פתאום לשוב לשגרה נורמלית ללא טיפולים, בדיקות, תורים, תיאומים.... ואני בהחלט מתכוונת להנות מכך:)
אני מתחילה להתעסק ב"יום שאחריי" ובמה שאעשה ולמרות שאינסטנקטיבית היה לי ברור שארצה לפתוח סטודיו/גלריה, מקום שבו אוכל להציג את ציוריי ולנסות להעלות את הציור שלי ממדרגה של תחביב לעיסוק מרכזי ולפרנסה בחיי, (כן , לכל מרימי הגבה, אני יודעת שלא קל להתפרנס מאמנות ובייחוד לא בארצנו... ובכל זאת חשבתי שיש מקום לנסות ולהיכנס לנישה של ציורים מופשטים מקוריים בטווח מחירים בינוני, שלא מתחרה בהדפסים של איקאה או ביתילי וזולה יותר ממה שנמכר בגלריות לאמנות בארץ, בכל זאת יש אנשים שרוצים אמנות מקורית במחיר סביר). הסיבה שהחלטתי לרדת מהעניין, איננה הפחד מחוסר ההצלחה אלא ההבנה שהתחדדה אצלי אט אט שזה לא מה שיסב לי אושר. פתאום הבנתי שגם אם אפתח מקום משלי (מה שהיה בבחינת חלום כל הזמן...), ואצייר כל יום ואפילו אמכור ואפילו אזכה להכרה זה לא מה שיעשה אותי באמת מאושרת ושיש ערך גבוה וחשוב יותר עבורי. הערך הזה הוא ה ח פ ש ! , החפש שלי לבחור מה ברצוני לצייר או לעשות וברור שברגע שאהפוך את הציור לעסק, יכנסו אליו "רעשים" של טעם הקהל, ריווחיות, מה סחיר יותר או פחות...שיקלקלו לי את המקום החופשי והנקי שהיה לי תמיד ביצירה. הבנתי שמה שבאמת אני צריכה זה חופש ליצור את מה שאני אוהבת ובכלל גם חפש בחיי - באופן פרדוקסלי הרגשתי שדווקא בתקופה הקשה שעברתי, הייתי "חיה" ומאושרת יותר מתמיד (לא פיזית כמובן) והסיבה היתה שהיה לי חפש לעשות את מה שאני אוהבת בהפוגות שבין הטיפולים. החלטתי שאני רוצה לנסות לשמר את אותו חפש גם בשגרת יומי הבריאה. לכן מה שמסתמן לעת עתה הוא שארצה לפתוח חוגי אמנות לילדים ולמבוגרים ולרכז אותם ב-3-4 ימי עבודה ולהותיר מרחב פתוח לדברים אחרים שאבחר לעשות (לימודים/ציור/מפגשים עם אנשים/מפגשים עם הטבע/קריאה או סתם שעמום תחת השמש :), כל אותם דברים שהסבו לי אושר גם במסע ההחלמה שלי.
אז יש לי עוד קצת זמן להפוך בזה ולתכנן, אבל בגדול זה הכיוון.
חוץ מזה, אתמול התארחתי בישוב אדם, שבו אחותי מיכאלה מתגוררת, ובפעם הראשונה בחיי עמדתי מול קהל (נשים) ודיברתי על המסע שעברתי. אחותי הזמינה אותי לספר את סיפורי בפני נשים שהתפללו עבורי במשך כל התקופה של ההחלמה והרגשתי שלמרות פחד הקהל שיש לי, עליי להגיע ולהודות להן על כך ומעבר לזאת, הרגשתי צורך לספר את הסיפור שלי כדי לעודד נשים ללכת ולהיבדק מדי תקופה, כי בסרטן השד גילוי מוקדם מציל חיים! היה ערב מוצלח ומרגש (שבו התגברתי גם על פחד הקהל שלי...) ומי יודע אולי זה עוד פתח לכיוון חדש...
כשניסיתי להתכונן לערב וחשבתי על מה אני הולכת לדבר, קראתי את כל הבלוג שלי מההתחלה והאמת שהייתי מופתעת בעצמי מכל מה שעברתי וכתבתי... ללא ספק היו אלה חודשים אינטנסיביים ומלאים באירועים ורק עכשיו כשאני אחרי הכל, אני מצליחה לראות את התמונה השלמה בפרספקטיבה לאחור.
יש לי המון תובנות ומתנות שקיבלתי ואני מבטיחה לשתף בהמשך... אבל גם ככה יצא בלוג ארוך הפעם וכדאי להשאיר דברים גם לפעם הבאה... אז מאחלת לכולכם סוף שבוע נעים וחמים ולהתראות בקרוב בתערוכה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה